עקרה. ותמהתי ואמרתי איך קודש וחול יחד נחבר וימשך ואיזה דרך ישכון אור וחושך. אבל כוונת החכם הייתה לתת לפתאים ערמה, ולא חיברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקודש, כי אם הגרית. ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית, ועל כן התאמצתי. ועוז התאזרתי. והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים. ויצא למלוך מבית האסורים. ורחץ במים טהורים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ומיליו באמרי צחות העתקתי. ובצוף לשון קודש טעמו המתקתי, וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה, והדרך אשר אנכי הולך עליה. אני מעתיק ברוב המקומות מילה כנגד מילה. אבל ארוץ להשיג העניין תחילה. ולא אחדל לרדוף אחריו ולעוללהו במסילה, עד המקום אשר היה שם אוהלו בתחילה. וכשאמצא בלשון ערב מלה בודדת, ועלי מורדת, ודרך מרי לוקחת, כשפחה בורחת - חלוצי זממי ירדפוה עד השברים. וכל רודפיה השיגוה בין המצרים. וכשיזדמן לי בלשון קודש מילה קשה, בזולתה אמירנה. ומגבירה אסירנה. ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה. וכל מילה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש, אזמן לה ארבע מילות או שלוש. והטובה אשר בכולן אדרוש, אבחור דרכם ואשב ראש. ומלשון קודש מיליו המתוקים אלקט ואחטוף. ומראש יונקותיו רך אקטוף. כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין. וכולם נכוחים למבין, וחכמי כל אומה הסכימו, כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע שלושה דברים, סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה. וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה. וסוד החכמה אשר הוא מפרש מיליה. ובשלושה אלה חבל המליצה ירתק. והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואם לבי מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק, והדעת ממני נשגבה, ועד השלושה לא בא - אשיב כל מאודי לשמור העניין, ולתקון הבניין. וזה יהיה קרבן שגגתי, ובשניהן אצא ידי חובתי, והאל המגלה עלומים, ומרנין לשון אילמים, ינצור לשוני בהגיוני. ויהיה עם פי בהטיפי. ויהיו לרצון אמרי פי. כמו שידעתי, כי חנוניו הם חנונים. ומלומדיו הם מלומדים. כמו שנאמר, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם, (שמות לג, יט):
